„פסיכולוג” הוא תואר מוגן בחוק בישראל, אך תחתיו קיימות כמה התמחויות שונות. ההבדל ביניהן משמעותי כשבאים לבחור איש מקצוע.
הבסיס המשותף
בישראל, העיסוק בפסיכולוגיה מוסדר בחוק הפסיכולוגים, התשל״ז-1977. רק מי שרשום בפנקס הפסיכולוגים רשאי לעסוק במקצוע, ורק בתחום ההתמחות שבו הוסמך. החוק מכיר כיום בשש התמחויות: קלינית, חינוכית, חברתית-תעסוקתית-ארגונית, שיקומית, התפתחותית ורפואית.
כל הפסיכולוגים עוברים תואר שני לפחות, ולאחריו התמחות מובנית של מספר שנים הכוללת הדרכה ובחינות.
פסיכולוג קליני
ההתמחות הקלינית מתמקדת באבחון ובטיפול במצוקה נפשית ובהפרעות נפשיות, בכל הגילאים. פסיכולוג קליני עוסק בפסיכותרפיה, באבחון פסיכודיאגנוסטי, ובעבודה עם מצבים כגון חרדה, דיכאון, טראומה, הפרעות אכילה ומצבים מורכבים יותר.
פסיכולוג חינוכי
ההתמחות החינוכית מתמקדת בילדים, במתבגרים ובמערכת שסביבם — בית הספר, הגן וההורים. פסיכולוג חינוכי עוסק באבחון קשיי למידה והתפתחות, בייעוץ להורים ולצוותי חינוך, ובליווי תלמידים. בישראל פסיכולוגים חינוכיים מועסקים גם בשירות הפסיכולוגי-חינוכי (שפ״ח) של הרשויות המקומיות.
ומה ההבדל מפסיכיאטר
פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בבריאות הנפש, ולכן הוא היחיד מבין השלושה שרשאי לרשום טיפול תרופתי. פסיכולוג אינו רושם תרופות. במקרים רבים העבודה משלימה: פסיכותרפיה אצל פסיכולוג לצד מעקב תרופתי אצל פסיכיאטר.
- פסיכולוג קליני — אבחון וטיפול במצוקה נפשית
- פסיכולוג חינוכי — ילדים, למידה והמערכת החינוכית
- פסיכיאטר — רופא, מאבחן ורושם טיפול תרופתי
- עובד סוציאלי קליני / מטפל מוסמך — טיפול רגשי במסגרות שונות
מה זה אומר עבורכם
בקליניקה זו ניתן מענה הן בתחום הקליני והן בתחום החינוכי — מה שמאפשר להתייחס גם לעולם הרגשי וגם להקשר הלימודי וההתפתחותי, ובמיוחד כשמדובר בילדים ובמתבגרים שקשייהם באים לידי ביטוי בשני המישורים.
אפשר לוודא שכל פסיכולוג רשום בפנקס הפסיכולוגים של משרד הבריאות.