מחקרים עקביים מראים שהקשר בין המטפל למטופל מנבא את הצלחת הטיפול יותר מהשיטה שנבחרה. לכן הבחירה חשובה — ומותר להתייחס אליה ברצינות.
קודם כול — הסמכה
בישראל „פסיכולוג” הוא תואר מוגן בחוק, וניתן לוודא שאיש המקצוע רשום בפנקס הפסיכולוגים של משרד הבריאות. גם עובדים סוציאליים קליניים ומטפלים בהבעה ויצירה פועלים תחת הסדרה מקצועית. כדאי לשאול במפורש מהי ההכשרה, מהי ההתמחות, והאם יש ניסיון בקושי הספציפי שלכם.
שאלות שמותר לשאול
פגישת היכרות היא גם הזדמנות עבורכם להתרשם. אלו שאלות לגיטימיות לחלוטין:
- מה ההכשרה וההתמחות שלך?
- יש לך ניסיון עם קשיים כמו שלי?
- באיזו גישה אתה עובד, ולמה היא מתאימה לי?
- כמה זמן בערך צפוי התהליך להימשך?
- מה העלות, ומה קורה כשמבטלים פגישה?
- איך נדע אם הטיפול מתקדם?
מה לשים לב אליו בפגישה
שאלו את עצמכם אחרי הפגישה: הרגשתי שמקשיבים לי? הרגשתי נשפט? האם ההסבר שקיבלתי היה ברור? האם אני מרגיש שאוכל לספר לאדם הזה דברים קשים?
תחושת אי-נוחות בפגישה ראשונה היא טבעית — מדובר בזר. אבל תחושה מתמשכת של חוסר ביטחון או של חוסר הקשבה היא מידע חשוב.
סימנים שכדאי להיזהר מהם
- הבטחות לריפוי מהיר או מובטח
- לחץ להתחייב מראש למספר גדול של פגישות
- חוסר נכונות להסביר את הגישה או את העלות
- טשטוש גבולות מקצועיים
- ניסיון לשנות זהות מינית — פרקטיקה שנחשבת מזיקה ואינה מקובלת מקצועית
- חוסר רישום או הסמכה מוכרת
ומה אם זה לא מתאים
מותר להחליף. זו אינה פגיעה ואינה כישלון, ואנשי מקצוע מכירים בכך היטב. אפשר לומר זאת בגלוי, ולעיתים אף לבקש הפניה למטפל אחר שמתאים יותר לצורך שלכם.
לעיתים נדרשות שתיים-שלוש פגישות כדי להתרשם. זה זמן סביר לבדיקה.